סדרת העבודות הזאת מבוססת על הדמות המיתולוגית של האלה היוונית הסטיה , אשר נקראת בוורסיה   
    הרומית- וסטה. וסטה האלה שומרת האש, אש שגנבה מן האלים והעבירה לבני האדם. תפקידה של וסטה
    היה לטפל ולשמור על אש האומה. תפקיד זה  מלאה ביחד עם שש כוהנות דת במקדשה, כלן בתולות. כמו-כן
    שמרה על אש המשפחה בכל בית ובית.וסטה היתה לסמל המפגש המשפחתי והקהילתי ציבורי. היא סימלה
    את לב ליבו של הבית,המקום לחזור אליו ולזכרונות. האח שבבית היה מזבחה, ושם הקריבו לה מתת לפני
    ואחרי כל ארוחה. קיימת סתירה משמעותית בין החשיבות של תפקידה כדמות נשית במיטולוגיה היוונית,
    כאחותו של זאוס ובת לאל קרונו והאלה ריאה,ובין הביטוי המינימלי שניתן לה בספרות המיתולוגית ובאמנות.
    נדיר שדמותה תופיע כפסל או מסכה.אומר אווידיו:  "וסטה אינה חומר, כמו שהאש אינה חומר" בקהילת
    האליפ במיתולוגיה הרומית, כבמיתולוגיה היוונית, היא דמות מטפיזית. הקשר בין בתולים ומשפחה, אש
    השורפת מחד ונותנת אור מאידך- הם הנושא של סדרת עבודות זו. את האסוציאציה לדמותה של האלה
    כדמות אשה, מבטאת האמנית  אסתר באר- פרקל, בעזרת חלקי לבוש, הנותנים כסוי והגנה לגוף, גוף שאינו
    קים. לוסטה של האמנית תפקיד בלתי אפשרי;  להיות בתולה וגם אם, להיות הסמל של פנימיות ורוחניות,
    ובאותה עת למלא את התפקיד של הקשר עם החוץ, והאשה-אלה בסופו של דבר, נאכלת באש של עצמה.